מתעוררת להבנה שלציורים שלי חיים משלהם. הם אלו שיוצרים חיבורים ביני לבין העולם ולא להיפך. השאלה החשובה מבחינתי לגבי אמנות היא בשביל מה עושים אותה ומה התפקיד שלה. אני מציירת כי אני בוחרת לתת לאור שלי לצאת החוצה. בסדנאות ציור שיתופי אני רואה אנשים מגלים את זה גם בעצמם, אפילו שמעולם לא נגעו במכחול. משהו באפשרות לראות קצת מהבפנוכו שלנו, ויזואלית, יוצא דרך היד והלב ונראה בעין, עושה קסם מיוחד בתודעה (שלנו ושל מי שסביבנו).
עוד תפקיד לאמנות - לחבר בין אנשים מכל הסוגים, בכל הגילאים ומכל רקע שהוא, ולתת להם כמו מניע חיים, משהו שמזיז אותם אל עצמם. כשאנחנו אוהבים משהו שאנחנו רואים, זה אומר שיש איזשהו סמל לא מדובר שמתחבר ישירות לרובד עמוק בליבנו ואף עמוק יותר. משהו בשורשים, במי התהום הנסתרים שלנו, מתעורר לחיים ומתחיל לצמוח. כמו קיבל קרן שמש.
לאט לאט אני מבינה שמדובר במשהו בעל ערך גבוה, (אף פעם לא מאוחר להבין דברים פשוטים...) שהוא חשוב, אולי לא יותר מאוכל ואוויר, אבל גם לא פחות. המשהו הזה, נותן את הסיבה הקטנה, התקווה והתזכורת לאור שיש בנו, שנזכור להאיר ממנו על הסובבים אותנו ועל העולם כולו.
לאט לאט אני מבינה שמדובר במשהו בעל ערך גבוה, (אף פעם לא מאוחר להבין דברים פשוטים...) שהוא חשוב, אולי לא יותר מאוכל ואוויר, אבל גם לא פחות. המשהו הזה, נותן את הסיבה הקטנה, התקווה והתזכורת לאור שיש בנו, שנזכור להאיר ממנו על הסובבים אותנו ועל העולם כולו.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה